"חובת דיווח" - אריה בן טוב

בחשיפה ראשונה לעבודת הפיסול של אריה בן טוב מפלחת בך תחושה חזקה של סקרנות, חיפוש ויצירה אינטנסיבית. פרקטיקות מגוונות של עשייה, טכניקות שונות וסגנונות שונים נגלים בסקיצות הרבות ובפסלים המוגמרים, המונחים על המדפים ובין צמחי הגן בביתו. סקיצות הבטון, השעווה והפלסטלינה המחכות לשעתן, לצד יציקות הברונזה, אשר זכו זה מכבר להגשמה, נעות בין חזות אקספרסיבית מודרניסטית ועד מופשטת. המטרה גלויה לעין - קליטת המציאות ותרגומה מחדש בקו ובחומר. עוד ניסיון לספר סיפור, לתפוס תנועה, לדבר עם האור.

 

מהלך חיים דינאמי ומרתק מתגלה כאשר אריה מספר בפירוט את הקורות אותו כ"ילד מלחמה" ברומניה במלחמת העולם השנייה, כעולה חדש בארץ בשנות החמישים, כחייל וכאיש צבא. את סיפור חייו מלווים התשוקה לעשייה, הסקרנות, היוזמה, לקיחת האחריות והרצון הבלתי נלאה ללמידה. בסיטואציות הלא שגרתיות, שזימנו לו החיים המציא אריה את עצמו שוב ושוב, דבר המשתקף בגוף העבודה שהצליח לייצר מאז שחרורו מצה"ל, עת החל לתעל את משאבי היצירה הרבים שלו לכיוון האמנותי.

 

כישרונו האמנותי התגלה כבר בילדותו. "האמת, שבאיזה שהוא מקום כנראה רשמתי כבר בתור ילד בבית הספר ברומניה - בתחרויות של מי יצייר את סטאלין "אבינו" תמיד זכיתי במקום הראשון". את אמנות העבודה בעץ למד לראשונה מפליט יהודי מפולין ששהה בביתם במהלך ימי ההמתנה לאישור העלייה ארצה. "הוא עשה לי דברים מקסימים. הוא אהב לעבוד בעץ. עבד עם קרדום, כמו שלמד ביערות בין הפרטיזנים. הוא לדעתי היה המורה הראשון שלי והעץ תמיד היה החומר שהכי התחברתי אליו". ממנו גם למד אריה לראשונה להפעיל נשק "זה היה ב- 1945" מתאר אריה, "הפלבה (האספסוף) התרוצץ בעיר. הוא לימד אותי ואת אחי להפעיל נשק ולהרכיב פצצות כדי לבנות מערך הגנה למשפחה". לימים, עם קבלת אישור העלייה, נזרק אריה מבית הספר הקומוניסטי היוקרתי בו למד ועבר לעבוד לצדו של פחח, ידיד המשפחה. בתקופה זו למד לעבוד עם פטיש, לעבד מתכות בחום ולעבוד עם אוטוגן - טכניקות המשמשות אותו עד היום.

 

בשנים הראשונות בארץ אריה תכנן ובנה במו ידיו תוספות לבית המשפחה בשיכון עלייה בכפר סבא. כנער בקיבוץ חמדיה בנה תפאורות למכביר ועבד עם חשמלאי הקיבוץ, ממנו למד חשמל, נפחות וחרטות. את התקופה הזאת הוא מתאר כ"עונג העשייה. זה היה גן עדן, חופש מוחלט". כישורים אלו באו לידי מימוש במהלך שירותו הצבאי. פציעתו במלחמת ששת הימים ולימודי הנדסת האלקטרוניקה הובילו אותו ממסלול פיקודי בצנחנים לחיל המודיעין ושם לפיקוד על יחידה 8200. ביחידה מצא כר נרחב ליישום ושילוב ניסיונו הצבאי עם כמיהתו העזה לפיתוח ולעשייה יצירתית, טכנית וטכנולוגית. "כחייל היה לי תמיד אולר בכיס. חיילים ומפקדים תמיד זוכרים אותי יושב ומגלף. זה תמיד היה ועדיין קיים בי. התחושה שאני מוכרח לעשות, שבסוף היום אוכל לשאול את עצמי, מה עשית?"

 

עם שחרורו משרות צבאי ארוך, אותו סיים כסגן ראש אמ"ן ובעקבות יוזמה של נועה אשתו, הם התחילו ללמוד יחד ב"קתדרה לאמנויות של ההתיישבות העובדת" בשפיים. את לימודי הפיסול התחיל אריה לראשונה אצל רענן רוט ב-1988. על חווית  המפגש הראשון הוא מספר "נעמדתי לפני כן הפיסול, גוש החימר לפני. אני מסתכל סביב, לא יודע מה לעשות. ניהלתי אז את  DSP (חברת הייטק) והייתי מוטרד מבעיות אדירות, אבל ביום ראשון בארה"ב המשרדים סגורים, יש שקט, וגוש החימר ניצב לפני. פתאום העולם נעלם, הידיים מתחילות לעבוד, אתה חש את החומר ומשהו מתחיל להיווצר. ברגע מסוים רענן נתן לי טפיחה על השכם ואמר 'אריה, סוגרים, עברו ארבע שעות'. ארבע שעות עמדתי ודברתי עם גוש החימר. באותו יום התחלתי לפסל". מאז אותו יום בסדנא ממשיך אריה לעבוד בחומר, עסוק בניתוב ושכלול כישוריו היצירתיים לביטוי אמנותי אינטנסיבי ופורה.

 

תחת הדרכתו של רוט התמקד אריה בעבודה בחימר והתנסה בעיקר בפיסול מודלים נשיים. "אצל רענן, בשפיים, למדתי עבודה חופשית. אמנם הכיוון היה פיגורטיבי ועיקר העבודה עבורי היתה עבודה על מודל אבל עם המון חופש. סקיצות מהירות בהן לוקחים גוש ביד מביאים לידי ביטוי מה שמרגישים באותו רגע." את העבודות המובחרות יצק בבטון וכמה מהן בברונזה.

 

במקביל ללימודיו בקתדרה בשפיים החל לעבוד גם בסדנאות של מוזיאון תל אביב בהדרכתו של צביקה לחמן. "הייתי אומר שצביקה לחמן פתח בפני את העולם של הפיסול והאמנות, החיבור לפיסול בעומק ההיסטורי התפתחותי, החיבור לשורשים של אמנות הפיסול. את הצד התיאורטי הרחבנו, נועה ואני, בקורסים של אפרת שטרן ובהרבה קריאה בספרות. צביקה האיר בפני את המשמעות של פסל כמסה בחלל עם כיוון, עם אור, עם משטחים, לא חשוב אם זה בפסל כמו טורסו בלוודר (torso belvedere) שהיוצר שלו חי לפני 2500, או בפסל של רודן מאות שנים אחרי זה".

 

בביקור במוזיאון אורסיי (Musée d'Orsay) שבפריז בתחילת שנות ה-90 נחשף אריה לראשונה לסקיצות של ז'אן באטיסט קארפו[1] "אמן מדהים, פסל מדהים, אשר הקדים את תקופתו בשנים רבות" מציין אריה בהתרגשות, "יש לו כמה פסלים נפלאים שזכו להיכנס לפנתאון הפיסול הניאו קלאסי. אחד מהם, אוגולינו ובניו[2], עוסק  בסצנה מתוך הגיהנום של דנטה, המתארת את טירופו של אוגולינו. הסקיצה לפסל הזה השפיעה עלי מאוד, אף יותר מהפסל עצמו, והשקעתי זמן רב בלימוד ובפיענוח שלה. באותו ביקור העולם שלי השתנה". מאז ממשיך אריה לבחון את נפלאות הפיסול לאורך תולדות האמנות תוך עבודה פיסולית יומיומית. בהתבוננות בעבודותיו ניתן למצוא ביטוי להשפעות מתקופות שונות בתולדות הפיסול החל מפיסול קדום, דרך הפיסול הניאו קלאסי ועד הפיסול המודרני. בעבודתו ניכרת השפעתם של יוצרים כמו אוגוסט רודן[3], אמדאו מודליאני[4] ואלכסנדר ארכיפנקו[5].

 

"כל פסל מספר סיפור" מדגיש אריה. בעבודת הפיסול מנסה אריה לבטא בחומר התרשמות ופענוח חדש ואישי, מחפש אחר האקספרסיבי, אחר הביטוי הפנימי של נושא ומושא העבודה. "אני פועל מתוך שאיפה לבטא את הצורה לא כפי שרואים אותה, אלא כפי שמרגישים אותה". בפסל "שכול" מצליח אריה לבטא את כאבה העז של אם הכורעת על קברו הפתוח של בנה. האקספרסביות החזקה נובעת מנושא הפסל ומאופן הטיפול בחומר ובקומפוזיציה. בתקופות שונות ובפסלים רבים עוסק אריה בשכול, בכאב ובקריסה פנימה. על פסל "המשפחה", מהעבודות הראשונות שיצר, מספר אריה: "חזרתי מהלוויה של הדוד שלי, לקחתי את החומר והעמדתי את הפסל. ביום אחד. זו המשפחה שלי. שש דמויות על קבר דודי. כל אחת והמבט שלה. זה מזכיר כמובן את אזרחי קאלה של אוגוסט רודן[6]." תחושת הביחד, הבולטת בפסל "המשפחה" המקובצת בכאב גדול סביב הקבר, חוזרת ומופיעה גם בפסלים מאוחרים יותר.

 

בשנים האחרונות, בהדרכתו של אולג גבריזון בבית הספר בסיס ובהמשך בבית הספר "כאן", החל אריה לעבוד עובד בשיטה המתבססת על יצירת רצף סקיצות בפעולה מהירה מאוד ואסוציאטיבית. "סקיצה לדקה" או "על הפרימה". אריה מסביר: "בניגוד לעבודה על פי מודל, בכל שלב טמון סיפור חדש ושונה. המהירות מבטלת את כוחם של המחשבה וההרגל. העולם האסוציאטיבי שלי חודר פנימה והפסל מגיע לדרגת זיכוך גבוהה ולקצה התמציתיות שלו". הסקיצות המהירות משמשות כנקודת המוצא לעבודה ומזמנות תצורות מפתיעות. רצף הסקיצות, ההתנסויות הרישומיות והמַעֲבָרִים מחומר אחד לאחר, מעידים על אופן התהוותו של הפסל המוגמר. משמעות המעבר ללימודים אצל אולג מדגיש אריה, היתה קודם כל בהחלפה של החומר - מעבר חד מעבודה בחימר לעבודה בשעווה, עם כל עם כל התמורות המשתמעות מהחלפת חומר העבודה. "זה יכול להשמע פשטני, כאילו מעבר טכני, אבל בזכות החומר וההוראה שלו יצאתי לעולם אחר. זה נתן לי אפשרות להשתחרר מהמשא של עבודה פיגורטיבית ומהרדיפה אחרי גוף האדם. נשאר בי העניין בביטוי של גוף האדם בתנועה והדבר שמלווה אותי מתחילת הדרך אצל צביקה - היחסים בין החלל, המסה והאור שמחבר ביניהם".

 

תנועה, אור ויחסי מסה-חלל הם האלמנטים הדומיננטיים המובילים היום את עבודתו של אריה ומנחים את עצם פעולתו הפיסולית. בפסל "צ'יקה" ניתן לראות בבירור את תנועת המסה החודרת בכוח כלפי מעלה, חותכת ופורצת אל החלל העוטף אותה. באופן שונה, בפסל "נגרים צריכים לטעת" יוצר אריה חלל בין גושי החומר, ההופך לחלק בלתי נפרד מהפסל עצמו, מעין חלל נגטיבי[7]. בפסל "פורטרט אישי" מומר החומר עצמו בחלל והפסל נראה כסוג של רישום תלת ממדי. על השימוש באלמנט האור בפסל "מחווה למאוריציו גוטליב" מספר אריה, "העבודה נעשתה לאחר המפגש שלי עם עבודתו של קארפו. הפסל הוא הומאז' לציור יום כיפור של מאוריצי (משה) גוטליב[8]. ניסיתי לתרגם את הציור לפסל. הדבר המרכזי שמשך אותי בציור הוא החלון שמאיר את בית הכנסת ולכן יצרתי את הפתח בחלקו העליון של הפסל, דרכו עובר האור אל הדמויות שמספרות את הסיפור".

 

החומריות והטקסטורה של הפסלים משתנה ונעה בין פסלים בהם טביעות אצבעותיו חקוקות היטב בחומר, לבין כאלה המוחלקים עד כדי טשטושו הכמעט מוחלט של החומר המקורי. טביעת האצבעות בחומר משמשת כעדות לפעולה הדינאמית של הכנת הפסל. הטקסטורות המשתנות יוצרות משחקים של החזרת האור ומבליטות את ייחודו החומרי של כל פסל ופסל. גם הסטרוקטורה משתנה בין פסל לפסל - לעיתים גושנית, לעיתים אורגנית ולעיתים בנויה ממשטחים גאומטריים כמבנה ארכיטקטוני. הפסל "שורשים" צומח מהקרקע בסטרוקטורה אורגנית והופך בחלקו העליון למבנה בעל צורות גאומטריות. אופן הטיפול במסה ובחלל, וכמובן הקומפוזיציה, משמשים את אריה בחיפושו העיקש אחר לכידת התנועה, אם בייצוג דמות ואם בפסל המופשט. בפסל "הומאז' לאגנס קלטי" מופיעים שני סרטים הנעים בחלל ומדמים שתי דמויות הנראות שונה בכל נקודת מבט. הפסל הינו דוגמא מובהקת למשחק בקו תלת ממדי. עובי הקו משתנה בהתאם לנקודת המבט של הצופה ומחזק את התחושה הדינאמית של הפסל. בפסלים, הנעים בין ריאליזם, גאומטריזציה והפשטה מוחלטת, ניתן למצוא אמצעים שונים ללכידת התנועה החל בבחירת הנושא, דרך הקומפוזיציה וכלה בטיפול בחומר. על הפסל "כנפיים", מציין אריה "עבודה זו היא אבסטרקט מוחלט ולפיכך כמות הפירושים שהיא מקבלת הוא כמספר האנשים המתבוננים בה. חיפשתי קומפוזיציה של יותר מאלמנט אחד, שיהיה בה ריתמוס ותנועה של אור. בין המשטחים נוצר חלל, שיש בו תנועה אנרגתית ואור. אלו מושכים את המבט לתוך העבודה פנימה. ההפשטה מביאה את התנועה לידי שיא המיצוי שלה".

 

רעיונות מופשטים, דמויות, סיטואציות מהחיים, חומרים מן הטבע, כמו אבנים שאסף בים הקרוב לביתו וחומרי "רדי מייד", משמשים לאריה כמקור השראה וכגירוי לעבודה. למקורות אלו מצטרפים ההיבטים הקשורים בשפה האמנותית, ורעיונות טכנולוגיים והנדסיים. מקורות השראה אלו מקבלים באופן ישיר או עקיף, צורה, פנים וגוף חדשים, בפסלים פרי ידיו.

 

התערוכה "חובת דיווח" חושפת בפני המבקרים את הדרך האמנותית בה צועד אריה בן-טוב כבר כמעט 30 שנה. אך חובת הדיווח אינה מסתכמת רק בחשיפת דרכו האמנותית. אריה מקיים את חובת הדיווח בכל פסל, בכל סקיצה, בכל התנסות בחומר זה או אחר, בחקירה ובלמידה המתמשכת, בחיפוש המתמיד בחומר ובקומפוזיציה וברצון לספר סיפור. חובת הדיווח מוטבעת בפעולת הפיסול כל פעם מחדש ומתממשת בעצם מעשה היצירה - יצירה המגלמת בתוכה חיים שלמים.

 

 

 

 

* תא"ל במיל. אריה בן טוב (בנטוב), מפקד 8200 וסגן ראש אמ"ן לשעבר, יליד 1935, מתגורר ויוצר בהרצליה.

 

_________________________________________________________________________

 

[1]              1827-1875 Jean-Baptiste Carpeaux

 

[2]               1856 ,Ugolin et ses fils

 

[3]               1840-1917 ,Auguste Rodin

 

[4]               1884-1920 ,Amedeo Clemente Modigliani

 

[5]               Alexander Archipenko, 1887-1964

 

[6]           1888,Les Bourgeois de Calais,François-Auguste-René Rodin

 

[7]           מרקוס רות, 2003, פיסול בקו ובחלל, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב

 

[8]           1856-1879 ,Maurycy Gottlieb